![]() |

השפעת tPA (Tissue Plasminogen Activator) הקשור לננו-חלקיקים מגנטיים על פירוק קריש דם במערכת זורמת
מגיש: אוצ'יטל אילן
ת.ז.: 306161175
מנחה: ד"ר מיקי שיינוביץ
מקום
ביצוע: מכון לחקר הלב, מרכז רפואי "שיבא", תל-השומר.
דצמבר 2001
העברה בררנית של תרופות היא נושא שנחקר בהיקף רחב
בשנים האחרונות. בניסוי הנוכחי נחקר שימוש בחלקיקי פוליסטירן פרומגנטיים בקוטר 60 ננו-מטרים, כנשאים של תרופה
טרומבוליטית (tPA-
tissue Plasminogen Activator ) במערכת זורמת בספיקה פיסיולוגית.
המטרות
העיקריות של העבודה הנוכחית היו:
לשם כך נבנתה מערכת המכילה צינורות פוליאתילן
בקוטר 3 מ"מ , מיכל קיבול, משאבה חשמלית (0-350 מ"ל לדקה), ווסת ספיקה
ומד ספיקה אולטרה-סוני. מטרת מערכת זאת היה לדמות זרימה בכלי דם. השיקולים בהרכבת
המערכת היו מצד אחד לאפשר קיבול נמוך ככל האפשר בשל עלות החומר ומצד שני לאפשר
זרימה בספיקה אופיינית לכלי דם גדולים ולהימנע מזרימה קפילרית. במערכת הוזרמה תמיסת פיזיולוגית (NaCl,15%)
ובספיקה של כ-30 מ"ל לדקה. דם טרי נלקח מארנבת והוזרק מיידית לתוך שתל כלי דם
מלאכותי. קריש דם נוצר כתוצאה מכך בתוך השתל. משך הקרישה נע בין 3 ל- 5 שעות. השתל
ובתוכו קריש הדם שולב במערכת הצינורות
במערכת והדגים חסימה מלאה בזרימה, בהתאם למתרחש בגוף במצבי חולי שונים.
למערכת נוספו שלושה סוגי טיפולים:
1.
tPA אנזים חופשי אשר פעולתו
הפרמקולוגית אמורה להשרות הרס על קריש הדם, והוא משמש כבקרה חיובית.
2. חלקיקים פרומגנטיים ללא האנזים הקשור עליהם, אשר לא אמורה להיות להם שום פעילות פרמקולוגית, והם אינם אמורים להרוס את קריש הדם (להשרות טרומבוליזה) ולכן משמשים כבקרה שלילית.
3. tPA הקשור לחלקיקים, כאשר זאת קבוצת הניסוי.
הקריש נבחן כשינוי בספיקה
במערכת לאורך זמן ממצב של חסימה מלאה (ספיקה 0) עד למצב של פתיחה מקסימלית. בוצעו
שלוש חזרות עבור כל קבוצת ניסוי פעם עם קריש בן שלוש שעות ופעם עם קריש בן חמש שעות.
לאחר ביצוע המדידות נבנו גרפים המשווים את
השפעת כל אחד מהטיפולים עבור קריש צעיר ועבור קריש בוגר. לשם השוואת התוצאות
מבחינה סטטיסטית בוצעו מבחני ANOVA ו- t-test.